פסק-דין בתיק ע"א 2352-08

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מיכאל תמיר) מיום 22.10.07 ולפיו נדחתה התנגדות המערערים לביצוע שטר, לאחר שלא הפקידו בקופת בית המשפט סכום של 250,000 ש"ח אשר היווה תנאי לקבלת רשות להגן.

הערעור סב מטבע הדברים על החלטת בית משפט קמא מיום 13.8.07 (להלן:" ההחלטה") במסגרתה נדחתה ההתנגדות בנימוק שהמערערים " לא הציגו טענות הגנה מפורטות ומבוססות כנדרש לצורך קבלת רשות להגן", אך יחד עם זאת נקבע בה, כי " בהתחשב בסכום הגבוה, לפנים משורת הדין ועל מנת שלא למנוע מהמבקשים את יומם בבית המשפט" תינתן הרשות להגן בתנאי שהמערערים יפקידו 250,000 ש"ח.

המערערים עסקו בגידול תוצרת חקלאית באזור רפיח ברצועת עזה. המשיבה שיווקה במשך מספר שנים את תוצרתם של המערערים. המערערים נזקקו למימון לצורך הגידול (רכישת זרעים וכו') והמשיבה הסכימה ליתן להם מקדמות שיוחזרו מתמורת תוצרת הגידולים.

השיקים נשוא הדיון היוו בטחון לתשלום חובם של המערערים ונמסרו למשיבה כשהם חתומים, אך אינם נושאים סכום או תאריך. השיקים אשר סכומם מולא על-ידי המשיבה בסך 250,000 ש"ח ו- 421,204 ש"ח, הוגשו לביצוע על ידה לאחר שחוללו בהעדר פירעון.

בתצהיר שצורף להתנגדות נטען על-ידי המערער, כי לא קיבל מהמשיבה את הדוחות הכספיים המתייחסים להוצאות והכנסות בין הצדדים וכי בישיבה מיום 3.5.06 שנערכה במחסום ארז הבטיחו " באדיבותו מר יונתן רותם מנהל המבקשת ריני ריצ'י בע"מ (המשיבה)  וכן עו"ד שלגי (ב"כ המשיבה) להעביר לעו"ד סלטון (ב"כ המערערים) את החומר על מנת לשבת ולברר בין הצדדים את החשבונות אך מר סלטון ואנוכי חיכינו עד כה לשווא". כמו כן נטען בתצהיר, כי למערערים טענות רבות בענין ההתחשבנות בין הצדדים והם יעשו זאת לאחר קבלת החומר שמוחזק בידי ריני ריצ'י בע"מ (המשיבה).

בהחלטה נקבע כי אף אם הטענה של המערער כי לא קיבל מהמשיבה " דוחות כספיים על ההכנסות וההוצאות שהיו בין הצדדים - חומר אותו התחייבה למסור עוד ביום 30.5.06" נכונה- " היא אינה מספיקה כשלעצמה לצורך מתן רשות להתגונן. המבקשים טוענים כי סיפקו סחורה למשיבה, ואין זה מתקבל על הדעת שלא ערכו כל רישום לגבי סחורה זו. אי לכך היה על המבקשים לציין בתצהיר לכל הפחות פרטים מינימליים בנוגע לסחורה שסופקה ולכספים שקיבלו מהמשיבה".

עיון בפרוטוקול בית משפט קמא מעלה, שהמערער לא נחקר כלל בעניין זה אף שמדובר בנושא מרכזי בתצהיר ומהותי לאפשרות להתגונן.

לפיכך, הטענה העובדתית שהמשיבה הבטיחה ליתן למערער את מסמכי החשבון אך לא עמדה בהבטחתה זו- הוכחה כנכונה. התעלמותה של המשיבה ביודעין מלהתייחס לנושא המצאת מסמכי החשבונות בחקירתה את המערער כמו גם לטענתו כי הקימה בישראל חברה זהה בשם למערערת אליה " ניתבה את כל הכספים המגיעים אל הנתבעת 2", מותירה רושם, לפחות בשלב לכאורי זה, כי הימנעותה ממסירת המסמכים וחשיפת החשבונות איננה מקרית.

בנסיבות בהן המשיבה נמנעה במכוון מלחקור את המערער על הטענות בסעיף 7 ו - 8 לתצהירו, לא ניתן לקבל את נימוקו של בית המשפט כי " טענתם הנוספת של המבקשים לפיה המשיבה הקימה חברה בשם הזהה לזה של המבקשת 2 (המערערת 2) , ובדרך זו גזלה ממנה כספים שלא כדין אף היא לא בוססה כנדרש בתצהיר ואין התייחסות כלשהיא לסכומים אשר נגזלו כביכול ולמקורם של כספים אלה". במיוחד ההימנעות אומרת דרשני, נוכח גרסת המשיבה הנטענת בס' 42 לעיקרי הטיעון מטעמה.

אדרבא, העובדה שלא נסתרה, כי המשיבה הקימה בישראל חברה זהה לשם המערערת 2 מעלה בשלב זה שאלות נוקבות בקשר לסכום שמולא בשיקים אותו יש לברר בראיות, בפרט נוכח הימנעותה של המשיבה כאמור מלספק מסמכים על החשבון בין הצדדים למרות שהבטיחה לעשות כן, התנהגות המלמדת לפחות לכאורה שגם בעיני המשיבה המסמכים אכן דרושים היו לצורך בירור המחלוקת הכספית, ומכאן גם לצורך הפרוט הנדרש בהתנגדות.

בנסיבות המתוארות נדמה, כי לא היה מקום לדחות את ההתנגדות בנימוק של חוסר פרוט.

נראה, כי גם בית משפט קמא חש בכך משסבר חרף קביעתו לדחות ההתנגדות, שיש לאפשר למערערים את יומם בבית המשפט.

בנוסף, מכלל הנסיבות האופפות את המקרה עולה, שלא היה בידי המערער מלכתחילה לקיים את התנאי בשל חסרון כיס ולא מצאנו שנושא זה נלקח בחשבון על-ידי הערכאה המבררת אשר מצד אחד חפצה שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני המערערים אך מנגד תלתה את הבירור בתנאי שאיננו אפשרי.

אנו מקבלות את הערעור מבטלות את פסק הדין וקובעות כי ההתנגדות מתקבלת.

העניין מוחזר לשמיעה בפני ערכאה דיונית.

המשיבה תשלם למערערים הוצאות הדיון בסך 20,000 ש"ח כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

עירבון ככל שהופקד על-ידי המערערים יוחזר למפקידו.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום,  כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.